21.02.2023
בהסכת "המעבדה" של תאגיד "כאן" מתארחים מדענים בתחומים שונים לסדרות בנות שלושה-ארבעה פרקים, בן הם מדברים עם רונה גרשון-תלמי על תחום המחקר שלהם. בתחילת החודש התארחה אצלה ד"ר גבריאלה בינדר, פסיכיאטרית ילדים ובעלת הספר "מי מפחד ממפלצת החושך", לסדרה שכותרתה "דור האוטיזם". עם כותרת כזו, ברור שהורדתי את הסדרה לנייד שלי והאזנתי לה. אולי אלמד משהו חדש על בני האוטיסט פרוח.
אך לא רק על אוטיזם דיברה ד"ר בינדר. תחילה דיברה על עצמה: סיפרה על ילדותה ונעוריה ברומניה, כמה אהבה ילדים והתעניינה בהתפתחות הילד. איך לא התאפשר לה ללמוד פסיכולוגיה של ילדים ברומניה ולכן למדה רפואת ילדים. איך כשעלתה ארצה, לא איפשרו לה ללמוד פסיכיאטריה של ילדים, ולכן למדה פסיכיאטריה של מבוגרים, ורק אחר אז התמחתה בילדים. איך היא משלבת מאז את העניין שתמיד היה לה בהתפתחות הילד עם עבודה שמאפשרת לה לראות ילדים ולעזור להם, שילוב שהוא התרופה המושלמת נגד שחיקה בעבודה. עשיתי חישוב, היא צריכה להיות באמצע העשור השביעי לחייה. אשה עדינה ועם זאת נחושה. רהוטה, חביבה, ידענית ושוחרת טוב. אני מוקסם מאנשים כאלה, לכן המשכתי להאזין להסכת, מצפה שתגיע סוף סוף לדבר על אוטיזם.
ד"ר בינדר הגדירה אוטיזם כהפרעת תקשורת, ומיד פנתה לדבר על ההבדל בין הפרעות, מחלות ונכויות, על מה שבא בהתקפים ומה שנמצא שם כל הזמן. היא דיברה על הפרעות התפתחות ומחלות נפש בהן נתקלה אצל מטופליה, כאלה שיש יותר מה לעשות איתן מאשר עם אוטיזם. היא דיברה בלהט נגד הסטיגמה המוטבעת על התרופות הפסיכיאטריות, אבל לא על ריטאלין ולא על קנאביס רפואי, תרופות עם יחסי ציבור מצויינים. היא סיפרה על הורים שלוחצים לאבחן את ילדיהם כאוטיסטים, אבחנה שמקנה הטבות מסוימות, גם כאשר ברור שהילד סובל ממשהו אחר לגמרי. זו, כך הבנתי, הסיבה שהביאה ליצירת הסדרה ולמתן הכותרת "דור האוטיזם".
בפרק הרביעי והאחרון, ד"ר בינדר סיפרה על ילד שסבל מדחפים אובדניים וכמעט שנשלח לאשפוז כפוי, עד שנמצא צירוף תרופות שבמקרה עזר לו לעלות על המסלול. ואני נזכרתי באותו ילד שפגשתי בבית החולים הפסיכיאטרי בנס ציונה כשביקרתי שם את פרוח, ילד שניהל איתי שיחה אינטליגנטית ערה, ולא הבנתי מה הוא עושה בעמק הבכא ההוא, בין ילדים שאין להם שפה ובקושי שולטים בגופם. שאלתי, ואמרו לי שהילד הזה כבר הספיק לנסות להתאבד. ללמדנו, שרושם ראשוני עלול להטעות.
זיכרון בפועל 