זה שעולה או זה שיורד

09.04.2013

[1]

מזה שנה וחצי שאני משתתף אחת לחודש במפגש חברתי, שעניינו חילופי שפות. המפגשים הללו מתקיימים בבית קפה גדול בפאתי תל אביב. ההודעות עליהם מתפרסמות באתר קאוצ'סרפינג, וגם הרעיון מקורו באתר הזה: בערים רבות בעולם מתקיימים מפגשים כאלה, שבאים אליהם קאוצ'סרפרים דוברי שפות שונות, ומלמדים זה את זה משפט או שניים בשפה זרה. אני הבאתי את הרעיון הזה לתל אביב, יזמתי וארגנתי בעצמי את המפגש הראשון בבית הקפה של הסינמטק. למפגש הראשון הגיע בחור בשם דני. קלטתי שהוא בן אדם רציני, וצירפתי אותו לצוות המארגן. בשנה וחצי שחלפו מאז, רוב נטל הארגון עבר אליו. לא שיש כל כך הרבה מה לעשות: רק לפרסם הודעה עם מספרי הטלפון של שנינו, ולענות לאנשים שמטלפנים ומבקשים פרטים והוראות הגעה. וכמובן, להיות מחויב לבוא ולהשתתף.

אני בעניין של מפגשי חילופי שפות כי אני תמיד מחפש הזדמנויות לתרגל את הספרדית והרוסית שלמדתי. אבל בפועל, הרבה פעמים קורה שמדברים במפגש בעיקר באנגלית, ואם במקרה מגיעים למפגש רק ישראלים, אז רק בעברית. במפגשים הראשונים עוד ניסיתי להכניס איזושהי תכנית מובנית, כמו שקראתי ושמעתי שעושים במפגשים של חילופי שפות באירופה. אבל, בחלוף הזמן ירדתי מזה. אנשים פשוט לא רוצים שיגידו להם מה לעשות, אלא אם כן משלמים להם בשביל לעשות את זה. או שהם אלה שמשלמים תמורת ההשתתפות באירוע. עד לא מכבר, דני היה מביא למפגשים מדבקות, וכל אחד היה לוקח מדבקה, רושם עליה את שמו, ומסמן בשתי אותיות כל שפה שהוא דובר וכל שפה שהוא רוצה לתרגל. גם זה היה רעיון שלי, וגם ממנו ירדנו. אני, מצידי, כבר לא מתנהג שם כמו מארח, ולא מתאמץ שלכל מי שמגיע למפגש יהיה נעים ונחמד. מבחינתי, אם מגיע למפגש לפחות בן אדם אחד שהוא דובר ספרדית או רוסית ואני מתחבר אליו, אז היה שווה לי להגיע.

בשונה ממני, דני בכלל לא כל כך בעניין של שפות. הוא יותר בקטע החברתי. הוא הציע לי כמה פעמים שנרד מעניין חילופי השפות, ונגדיר את זה כסתם מפגש חברתי של מקומיים ומטיילים. לא הסכמתי לזה, והוא קיבל את זה. הוא בחור שמבין עניין, דני. אלמלא הוא, מן הסתם הייתי מתעייף מכל העניין הזה. חוויתי בחיי כל כך הרבה שותפויות וחברויות שהתמוססו והתפוררו, שהיה לי קל מאד לקבל את זה אם הוא היה מודיע לי שזהו, הוא כבר לא בעניין. אבל זה לא קורה, בינתיים. חשבתי שאולי ארחיב את ידידותי עמו אל מעבר למפגשים האלה, אך ניסיונותיי לעשות זאת לא עלו יפה. אולי בגלל הבדל הגילאים הניכר בינינו. אולי כי אנחנו נמצאים במקומות שונים בחיים שלנו. אולי כי אנחנו יותר מדי דומים זה לזה. לא מזמן התברר לי, שהוא שירת בצבא באותה יחידה שגם אני שירתתי בה, עשרים שנה אחריי. עולם קטן.

[2]

רוב המשתתפים במפגשים האלה הם חבר'ה צעירים, בין עשרים לשלושים ומשהו. יש גם מבוגרים, אפילו מבוגרים יותר ממני, אבל מעט. מיותר לציין, שהשיחות במפגשים האלו לא מגיעות עמוק מדי. מאיפה אתה, כמה זמן אתה כבר בארץ, במה אתה עוסק, איפה כבר טיילת ואיפה תטייל. זה נשמע משעמם, אבל אם חושבים על זה, אז בשביל לתרגל שפה זרה, אלה בדיוק השאלות שכדאי לתרגל שוב ושוב, וגם את התשובות עליהן. המפגש השבוע היה מוצלח בשבילי, משום שהגיעו אליו שתי בחורות צעירות מארגנטינה, ויכולתי לדבר איתן ספרדית. אמנם הספרדית של ארגנטינה היא הקשה ביותר להבנה מבין כל הדיאלקטים שאני מכיר, אבל זה מה שיש ועם זה ננצח.

ג'סיקה היא מבואנוס איירס. היא בחורה שמנמונת שחומה בעלת תווים רכים, שעשתה "עליה" לפני כמה חודשים. ככה הם אומרים בספרדית, לעשות "עליה", את המילה "עליה" הם אומרים בעברית. היא כבר יודעת קצת עברית, והאנגלית שלה שוטפת. היא גרה ברמת גן, ליד צומת עלית. היא כבר מצאה עבודה זמנית במקצועה, מעצבת גרפית, אבל זה נגמר ועכשיו היא שוב מחפשת עבודה.

פאולה היא ממאר דל פלטה, זה לא מכבר סיימה את התואר שלה בפסיכולוגיה, ורק אתמול באה לארץ לחדשיים, אותם תבלה עם אבא שלה, שחי כאן עם אשתו החדשה. גם הוא גר ברמת גן, לא רחוק מהפארק. היא עוד לא יודעת מה תעשה כאן, אולי תירשם לאולפן, אולי תחפש עבודה. גם היא דוברת אנגלית שוטפת. את ג'סיקה מצאה דרך אתר קאוצ'סרפינג, ועכשיו הן מסתובבות ביחד. פאולה היא בחורה קטנטונת ונמרצת, יש לה תווים מחודדים, איברים דקים ושיער ארוך וחלק. בן רגע מתגודדים סביבה מיטב בחורינו הישראלים, להוטים ללמד אותה את יסודות השפה העברית ואת האלף בית של ההישרדות בתל אביב. אני, לעומת זאת, ניסיתי לדבר אתה בספרדית. אבל פאולה מדברת מהר מדי בשבילי, ועוד בדיאלקט של ארגנטינה. וויתרתי ועברתי לאנגלית, אחר כך עברתי לג'סיקה, שעל תשומת ליבה לא הייתה כזו תחרות.

[3]

והנה, שלושת רבעי שעה לתוך המפגש, באה מיכל. זו כבר פעם שלישית או רביעית שמיכל באה למפגשים שלנו, אז אני מכיר את הסיפור שלה קצת יותר לעומק. היא בת ארבעים פלוס, גדלה בתל אביב או ברמת גן, עבדה כאן במחשבים. היות שגם אני עובד במחשבים, ניסיתי פעם להבין מה בדיוק היא עושה. נראה שהיא סוג של מומחית לשימוש באיזוהי חבילת תוכנה נפוצה. לא בדיוק המשרה הכי יוקרתית בתחום, אבל אפשר להתפרנס. אבל מיכל, היא מאילו שרוצים יותר. ובעיקר, היא רוצה לעוף מהארץ. לא טוב לה פה, ולמרות שכואב לה הלב להשאיר פה את שני הוריה לבדם, כי היא בת יחידה, היא נחושה בדעתה לעשות את מה שטוב בשבילה. היא מצאה עבודה באיטליה וחיה שם כמה שנים, אלה היו השנים הטובות בחייה. היא רוצה לחזור לשם, או לארצות הברית. בינתיים, היא גרה כאן, אצל ההורים. היא אומרת שהיא באה למפגשי חילופי שפות כדי לשמר את האיטלקית שלה, אבל אני מנחש שיש לה עוד סיבות. פגשתי בדייטים נשים כמוה, שמעתי את הסיפורים שלהן. תמיד יש להן עוד משהו שהן מנסות לקבל. מיכל תמיד באה לבושה טיפ טופ. יש לה פנים יפות, כהות, אפשר בקלות לחשוב שהיא איטלקיה. אבל הרגליים שלה, אותן היא חושפת בין חצאית מיני למגפי עור אלגנטיות, מסגירות את גילה.

איני בלתי מודע לתשומת הלב היתרה שאני נותן למראה החיצוני של הנשים שאני מתאר כאן, ואיני בלתי מודע לניחוח הסקסיסטי שיש בהתעכבות על מראן החיצוני של נשים. אלא שהקדמתי את ההקדמה הארוכה הזו כדי לתאר תמונה קצרה אחת, ונדמה לי שהתמונה הזו לא תהיה שלמה אם לא תהיה לקוראותיי ולקוראיי איזשהו דימוי חזותי שלה. אני יודע שבי התמונה הזו לא הייתה נוגעת כפי שנגעה לולא היה לג'סיקה ולמיכל המראה שיש להן. קראו ושיפטו בעצמכם.

[4]

אז הנה אני, יושב מול ג'סיקה ומנסה לדלות מזhכרוני משפטים בספרדית שיכולים להתאים לסיטואציה. מיכל הגיעה עם הקפה שהביאה מהדלפק, התיישבה לידנו וניסתה לעשות סמולטוק. באנגלית. ג'סיקה שאלה אותה מתי היא עשתה "עליה". אתם מבינים, היא טעתה לחשוב שמיכל לא מכאן. מיכל הביטה בי וציחקקה, כאילו אומרת, נספר לה או נעבוד עליה קצת. "היא יותר בקטע של ירידה", אמרתי לג'סיקה. בעברית. עכשיו מיכל כבר ממש צחקה. ג'סיקה לא הבינה. מיכל הסבירה לה שהיא מכאן, אבל היא רוצה לעזוב. על הפנים של ג'סיקה עוד היה סימן שאלה, אבל ניכר בה שהיא כבר קולטת שזה נושא רגיש, ומוטב להניח לו. אני כבר קלטתי שיש בג'סיקה משהו רך, לא מתעקש. היא תסתדר כאן, אני חושב.

אז מי צריך להגיד קודם שלום, זה שעולה או זה שיורד ?