05.10.2008
אילו ניתן היה לכתוב טוקבקים לגרסה המודפסת של עיתון סוף השבוע.
במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" יש ריאיון עם אחד קוסיגה, נשיא לשעבר של איטליה. הוא מספר, שבשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת היה לממשלת איטליה הסכם עם אש"ף: הממשלה תיתן לאש"ף יד חופשית לפעול על אדמתה, אש"ף יימנע מפגיעה במטרות איטלקיות. קוסיגה אומר, ואולי זה גם נכתב בהסכם, שיהודי איטליה לא נחשבו למטרה איטלקית לצורך העניין. ממשלת איטליה התירה לאש"ף לפגוע בהם. את ההסכם יזם ראש ממשלת איטליה דאז, אלדו מורו. קוסיגה אומר, שיש הסכם דומה בין הכח האיטלקי ביוניפי"ל לבין חיזבאללה: אנחנו לא נתערב לכם, אתם לא תפגעו בנו.
אז זו באמת עסקה מלוכלכת, אבל היי, כיהודי-ישראלי אני משלים עם קיומן של עסקאות מלוכלכות כאלה. הרי אנחנו בעצמנו עושים עסקאות כאלה כדי לשרוד פה. אני אפילו לא קורא לזה אנטישמיות, כי אני מאמין שהאיטלקים היו עושים הסכם דומה גם עם כל ארגון טרור אחר, זה לא שדווקא נגד ישראל היה להם משהו מיוחד. אבל מעניין מה יגידו על זה היהודים שאינם ציוניים, במיוחד אלה שחיים באיטליה. אתם חושבים את עצמכם לאיטלקים? מתברר שהממשלה שלכם (אם אפשר לקרוא לה כך) חשבה אחרת.
אה, כן, ואלדו מורו. צחוק הגורל שדווקא הוא נחטף ונרצח בידי טרוריסטים.
באותו מוסף מביאה סמדר פרי פרק מספרו של מרואן מועשר, השגריר הראשון של ירדן בישראל. מועשר מספר על תקופת כהונתו הקצרה כאן. מתברר, שהוא בכלל לא רצה את התפקיד. כנוצרי ממשפחה ממוצא פלסטיני, הוא חשש שבבית יראו בו בוגד ויתנכלו למשפחתו. המלך חוסיין אילץ אותו למלא את התפקיד, או שיעוף משירות המדינה.
הצטערתי בשבילך, מועשר. לא כתבת אף מלה רעה על המלך, אבל אני חושב שהמלך עשה לך תרגיל מלוכלך. נראה שלהיות נוצרי בארץ ערבית, זה כמו להיות יהודי באיטליה. במוקדם או במאוחר, מישהו ישתמש בזה שאתה לא באמת שייך. אה, ושמתי לב שלא כתבת שקרים על ישראל. מתחת עלינו ביקורת, אבל היא הייתה מבוססת על עובדות נכונות. אני מעריך את זה.
בטור של יאיר לפיד יש הפעם סיפור נחמד. לפיד תמיד היה מוטרד מזה, שהישראלים לא אוהבים עיתונאים, אוהבים אותם אפילו פחות מאשר את עורכי הדין. תמיד מאשימים את העיתונאים, שהם מחפשים את מה שרע ולא מדווחים על הדברים הטובים. ולכן, כשלפיד נכנס ליומן השבוע של ערוץ שתיים, הוא הכניס בסוף המהדורה פינה של שתי דקות תחת הכותרת "אדם טוב אחד", ושם היו סיפורים על מעשים טובים שאנשים עושים. התברר, שהרייטינג של המהדורה צונח בשתי הדקות האלה. אתם שמתלוננים על החדשות הרעות, מסכם לפיד, אתם מזפזפים לערוץ אחר כשיש חדשות טובות.
סיפור יפה, מר לפיד. אני אוהב סיפורים עם טוויסט נאה ונקודה למחשבה. ועכשיו, לי יש שתי נקודות למחשבה בשבילך.
ראשית, ייתכן שמדובר בקבוצות אוכלוסיה נפרדות, שאלה שמתלוננים על החדשות הרעות והסנסציוניות אינם אלה שזפזפו בחדשות הטובות. קח אותי למשל. אני מתלונן על הרוע והלכלוך בתקשורת, אבל לא זפזפתי במהדורה שלך, וזאת משום שאינני צופה בה. אני מעדיף את החדשות שלי באינטרנט.
ושנית, מר לפיד, אתה לא עיתונאי. אתה בדרן.
אחר כך יש סיפור של יגאל סרנה, על ארבע נשים צעירות שהחליטו להיות סרבניות גיוס לצה"ל בגלל התנגדותן לכיבוש. כולן ילדות טובות, משפחות ותיקות ממרכז הארץ. הייתי כותב "אשכנזיות", אבל זה לא יהיה מדויק, כי לפחות לאחת מהן יש סבא עיראקי שתומך בה. לפי הפרטים שמובאים אודותיו, הכרתי באוניברסיטה את הבת שלו. דודה של הסרבנית. אחת אחרת היא בתו של מי שהיה עד לא מזמן משנה לראש המוסד, וסרנה מתענג על המראה החיצוני שלה. דקיקה, הוא כותב עליה, יכלה להיות דוגמנית. יש גם תמונות של ארבעתן. שתיים מהן באמת יפות.
נו, גם אני מתנגד לכיבוש, וגם אם אני לא לגמרי מסכים עם ארבע הנשים האלה, אני בוודאי מכבד את נכונותן לשלם מחיר על עמדותיהן. אבל אותך, מר סרנה, אינני מכבד. לא היית חייב להזיל ככה ריר על האישה הצעירה הזו. יכולת להתייחס אליה כאל פעילה פוליטית, לא כאל עוד כוסית.
אני ממשיך לסיפור של שוש מולא, על הסכסוך האלים בין חסידות בעלז לבין פלג קטן, שפרש ממנה ומבקש לשמור על השם בעלז. כבר היה ביניהם הסדר פשרה, והנה, לאחרונה התחדשו מעשי האלימות, וחסידים ממחנה הרוב מתנכלים בסתר לפורשים. פאשקעווילים, הטרדות טלפוניות, השחתת בתי כנסת וספרי תורה, וגם פגיעה פיזית ממש באנשים המרכזיים של הפלג הפורש, ביניהם אדם בן 78, שהוא המממן העיקרי של הפלג הפורש. אנשי הפלג הפורש מתלוננים במשטרה, והמשטרה לא פותרת את הבעיה. אז הם מתלוננים לכתבת על המשטרה. הכתבת מראיינת עסקן של מחנה הרוב, והוא מדבר כמו שהכתומים מדברים על רצח רבין: הוא מגנה את האלימות, אבל גם מבין לליבם של האלימים, כי הפורשים האלה, הם באמת לא בסדר.
לא נעים לי להודות בשמחה לאיד שממלאת אותי למקרא הכתבה הזו. אתם תמיד אומרים שאצלנו רק אלימות ופשיעה ואצלכם רק אמונה ואהבת ישראל, והנה יוצא המרצע מהשק. אתם חושבים אולי שאתם טובים יותר מאיתנו, אבל אתם לא. יש לכם טענות על אוזלת ידה של המשטרה? מה דעתכם, אולי תשלחו את הבחורים שלכם להתגייס למשטרה? שמעתי שחסר כח אדם איכותי. אתם אומרים שבזכות התפילות שלכם אנחנו חיים פה? כפתור ופרח. תתפללו לשלום בר קיימא בין שני פלגי החסידות. זה בטוח יעזור.
והנה הטור של רענן שקד. אני מת על הטור של רענן שקד, ועוד יותר אוהב את הקומיקס של רונן מורד שבא יחד איתו. התימצות של הנושא לשלושה איורים תמיד מוציא ממני חיוך, אם לא צחוק של ממש. הרבה פעמים שקד יורד על הבורגנות הישראלית של מרכז הארץ, בורגנות שהוא חלק ממנה, וגם אני. אני חושב שזה אמיץ מצידו. הוא גם עושה את זה שנון ומאד מדויק. בניגוד ליאיר לפיד, הוא לא יורה קלישאות והוא לא עושה הנחות. הפעם הוא כתב על מה שמכונה לפעמים הגזענות הישראלית: הרתיעה מכל מי שאינו כמונו. שיותר עני מאיתנו, שיותר קולני מאיתנו, שיותר מסורתי מאיתנו. רתיעה שבאה לידי ביטוי בפרסומות על שכונות מגורים שבהן תוכל "לגור עם אנשים כמוך" ובהמלצות מפה לאוזן על גני ילדים ובתי ספר, שבהם כל ההורים הם "אנשים נורמטיביים", כלומר, דומים לנו.
אז, כאמור, סחתיין עליך, רענן, שאתה מעלה את הנושא החשוב הזה, וסחתיין עליך שאתה מוכן לבעוט בישבנם המדושן של האנשים שאתה מתרועע איתם, ושמעמידים פנים שהם אנשים פתוחים וליברליים. אני מודה, שגם לי לא קל עם אנשים שעושים הרבה רעש ובלאגן כשאני מנסה לנוח, או שנדחפים לפניי בתור. אני גר בשכירות, אבל לו הייתי קונה דירה, הייתי רוצה שהדירה תשמור על ערכה. אז אני מקבל את הביקורת שלך. מצד שני, אחרי שגרתי שלוש שנים בבאר שבע, אני יודע טוב מאד שיש אנשים שהם "לא כמוני" והם שכנים נהדרים וחברים קרובים. אז אולי אני כבר לא בדיוק האיש שאתה יורד עליו.
ועוד עניין סמנטי קטן. אני יודע, שמי שנתקל ברתיעה הזו כשהיא מופנית כלפיו קורא לה "גזענות". אבל כמו שאני רואה את זה, גזענות היא עניין שקשור לצבע עור. הרתיעה הזו, שתיארת כל כך יפה, היא איננה קשורה לצבע עור, ולכן אני חושב שזה לא מדויק לכנות אותה "גזענות". היא קשורה למעמד חברתי-כלכלי. ואם אתה באמת מוכן להסתכן בנידוי חברתי מהברנז'ה, כדאי שתכתוב גם על זה פעם. ברית המועצות התפרקה, סין כבר מזמן לא מאואיסטית, אבל הדיכוי המעמדי שריר וקיים.
רענן שקד כותב גם במוסף הבידור, וגם שם הוא כותש את חבריו הצפונבונים. הפעם הוא מייסר אותם על זה שהם לא הלכו להופעה של פול מקארתני, ועל זה שהם לא מתפעלים מזה שהוא כן הלך. איזה כבדים אתם, זועק שקד, שכחתם כבר איך אהבתם את הביטלס, שכחתם שפעם הייתם צעירים פרועים ושובבים, נהייתם בטטות שלא מוכנות להתנתק מהטלביזיה והמחשב. הפסדתם רגע קולקטיבי חד פעמי של אושר ואהבה, הוא מוסיף. תקנאו בי כאן ומיד, או שאני ארד עליכם בטור שלי בעיתון.
קי עליכ, מר שקד. אתה אותו האחד שכתב פה בעיתון הזה על אלה שמקבלים רק את הדומים להם, את אלה שמתנשאים על אלה ששונים מהם? אז יש לי כמה דברים להגיד לך. לך, ולכל האמרגנים שמתבכיינים כל הזמן על זה שהופעות של אמנים מחו"ל לא הולכות טוב בארץ.
ראשית, אני עם הופעות בפארקים ובאצטדיונים גמרתי מזמן. מאז שנדחקתי להופעה של סיימון וגרפונקל באצטדיון רמת גן, וגיליתי שבמקום הצמד שכל כך אהבתי אני רואה שתי נקודות קטנות רחוקות, וגם זה כשלא מסתירים לי, עבר לי החשק להופעות כאלה לכל החיים. כל כך הרבה כסף וכל כך הרבה טרחה בשביל לראות את ההופעה על מסך טלביזיה? לא, תודה, לא נראה לי.
שנית, סיימון וגרפונקל הגיעו לארץ כשפול סיימון עוד היה אמן פעיל ואיכותי, זמן לא רב אחרי שהוציא את "גרייסלנד". פול מקארתני לא הוציא שיר טוב מאז שהביטלס התפרקו, כלומר, בערך מאז שנולדת. מאז שהביטלס התפרקו, פול מקארתני הוציא רק שירי מסטיק בזוקה דביקים ומתקתקים. אני מניח שאת השירים האלה הוא פחד להראות לחבריו ללהקה בשנות הששים, מחשש שמא יתקעו לו איזה ג'וינט דולק בעין. למה שאני ארצה לראות אמן כזה, אפילו באולם אינטימי עם אקוסטיקה טובה? עדיף לי ללכת להופעה של עלמה זהר, שאולי היא בן אדם פחות נעים מפול מקרתני, אבל עדיין יש לה מה להגיד.
ושלישית, מה זה הקקה הזה על רגעים קולקטיביים ועל שלום ואהבה? נהיית יאיר לפיד או משהו? יש לך שבוע להתאפס על עצמך, חבוב, עד הגיליון של סוף השבוע הבא.
כן, היה השבוע הרבה מה לקרוא בעתון … שבוע טוב!
זיכרון בפועל 